<h1>כל בו הלכ' ראש חדש סימן מ"ג</h1>
<h2>דף כד.</h2>
וה"ר נתן ז"ל כתב דבערבית ליל שני מחזירין אותו שכבר מקודש הוא. כך פסק ריט"ב בתשובתו. ובראש חודש ב' ימים ולא אמרו במנחת יום ראשון לא בלחש ולא בקול רם, נראה דכיון דאין באותו היום תפלה אחרת שצריך לחזור, אף על גב שעתיד לאמרו בערבית שחרית ומנחה של יום שני, ועוד דאם לא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים נמצא דשייכי זה בזה ואפילו הכי צריך לחזור שלא לחלק במנחת ראש חודש שאינו אלא יום אחד. והאידנא שכל אחד ואחד מתפלל לעצמו אם שליח ציבור אמרו בלחש אין צריך לחזור כלל לא לראש ולא לעבודה שאינו חוזר ומתפלל בקול רם אלא משום קדושה. וכן נראה ממשיב הרוח ומהשאלה, או שמא אין צריך לאמרו שמאחר שאינו צריך לחזור אם אמרו הוי הפסקה ויכול לאמרו בלא חזרה בשומע תפלה ואם לא אמרו שם אין צריך לחזור. עכ"ל ה"ר נתן ז"ל. והר"מ במז"ל כתב כל מקום שהיחיד חוזר שליח ציבור אם טעה כשמתפלל בקול רם חוזר חוץ מתפלת השחר אם שכח ולא הזכיר יעלה ויבא עד שהשלים תפלתו אינו חוזר מפני טורח ציבור, שהרי תפלת המוספין לפניו שהוא מזכיר בה של ראש חודש. ויש פוסקים שאומרים שאפילו יחיד העומד בבית הכנסת אם טעה אין מחזירין אותו ובלבד שיתכוין לשמוע תפלה משליח ציבור מתחילתה ועד סופה ולא יתעסק בשום דבר אחר והטעם כדי שלא יתבזה בציבור על שלא כיון ליבו.
ומוציאים ספר תורה. וכל דיני קריאת התורה בראש חודש תמצא למעלה בסדר קריאת התורה. ואחר קריאת התורה אומר קדיש זוטא וגוללין ספר תורה. ובעוד שגוללין אותה אומר אשרי ובא לציון ואחר מחזירין הספר למקומו ואומר קדיש זוטא. ומתפללים תפלת מוסף אבות וגבורות וקדושת השם. ובמקום האמצעיות יאמר ראשי חדשים לעמך נתת זמן כפרה לכל תולדותם בהיותם מקריבים. ופירש החכם בעל המלמד בשם החכם ר' יהודה הלוי כי כינוי תולדותם שב אל החדשים ר"ל [עולת] ראש חודש היתה באה על כל תולדות ימי החודש ולפיכך קרא ראש חודש זמן כפרה. ופירש גם כן מיד שונא, מיד יצר הרע כי הוא הצר הצורר ואוהב להחטיא. ור"ל כי שעיר החטאת לזכרון לפני ה' כדי להנצל מיד הצר הצורר. רצה ומודים וברכת כהנים ושים שלום קדיש שלם. ויש מקומות שאומר במקום שיר מזמור ברכי נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאד, ואחר כך אומר מזמור שיר של אותו היום. קדיש, עלינו לשבח. ונהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בראש חודש. וכן מצינו בירושלמי הני נשי דנהיגי דלא למעבד עבידתא בריש ירחא מנהגא, פירוש מנהג טוב. ומצינו באגדה טעם למנהג מפני שלא פרקו נזמי הזהב לעגל שנעשה בראש חודש. ונהגו כל ישראל לעשות סעודה גדולה משאר הימים מפני כבוד היום שהוא כפרה לישראל, כמו שאמרו ז"ל הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח כלומר בעבורי על שמיעטתי את הירח ממאור שלה ואני רוצה לעשות לה כבוד שיתכפרו בה כל ישראל בכל עת שתתחדש. ובפרקי דר' אליעזר מצינו מנהג גדול בישראל שעושין בסעודה בראשי חדשים ובימים טובים כדי שנזכור תפלת המוספין ושאסור ראש חודש בעשיית מלאכה לנשים ויום טוב אף לאנשים. ויש נותנין טעם אף לסעודת ראש חודש זכר לסעודה שעושין לעידי הלבנה בזמן שהיו מקדשין על פי הראיה. ויש אומרים שראש חודש מותר בתענית עתה שבטלה מגלת תענית כי ראש חודש מגלת תענית.
ערבית שחרית ומנחה מתפלל אדם תפלתו כשאר ימות השנה, וכולל בעבודה יעלה ויבא. טעה ולא אמר יעלה ויבא אם נזכר קודם שהשלים תפלתו חוזר לעבודה בין יחיד בין שליח ציבור כשמתפלל בלחש שאין בכך טורח ציבור. ואם השלים תפלתו חוזר לראש התפלה ומזכיר. והני מילי יחיד אבל שליח ציבור אינו חוזר בכל עת שעתיד לאמרו בתפלה אחרת מפני טורח ציבור. כך כתב ה"ר נתן ז"ל. והר"מ במז"ל כתב ואם היה רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו ונזכר אחר שהשלים תפלתו קודם שיעקור את רגליו חוזר לעבודה ומזכיר. במה דברים אמורים בשחרית ובמנחה אבל בערבית אם טעה ולא הזכיר שוב אינו חוזר, והטעם לפי שאין מקדשין את החודש בלילה.
